אני גאה ומאושרת לפתוח כאן את חגיגות הפוסט ה-400! חבל שלא מקבלים מתנות על יומולדת לבלוג. יש לי רשימה שלמה באסוס שממתינה לי בסבלנות עוד מאז תקופת המבחנים. מצד שני, אני זוממת על המכירה של FASHION TAILSבשישי המתקרב, שמסתמנת בעיניי כמוצלחת במיוחד ומלאה במתנות פוטנציאליות (ותקציביות!) לעצמי.
***
ובפרס הכותרת הטובה של השבוע זוכה:
***
ובפרס הכותרת הטובה של השבוע זוכה:
זה אולי הומאז' רדוד, אבל זה ישר תפס לי את העין וגם הצחיק אותי (וחוץ מזה אני באמת מרוצה שהקפיאו את המיצ"ב). מעבר לזה - אני תמיד שמחה לראות כותרות הומפייג' שהן כן טיזריות, אבל לא סליזיות (נגיד בוואלה - הכל אצלם נוטף סליז. הם הופכים כל דבר לצהוב, בלי בושה ובלי אלוהים. עוד מעט הם יפנו לכתבה על חמינאי ב"לא תאמינו מה מסתתר מתחת לגלימה של האייתוללה").
***
ואם כבר ברנז'איזם וסליזיות - מה דעתכם על הפרסומת החדשה של הארץ?
עזבו אותי מכל הדיון על סקסיזם (ואני בדרך כלל שמחה לתלות בקמפו די-פיוריכל דבר שמרמז על מיזוגניה, פשוט כאן זה לא האישיו בעיניי), לדעתי הפרסומת הזאת גרועה כי זה הסקס הכי לא סקסי שראיתי אי פעם. באמת. הבחור הזה פשוט חלבי ומעצבן. ומצעים מסאטן בצבע בז'? אתם אמיתיים?
***
נמצא הפניצילין התאילנדי: מרק עוף עם הרבה עושר (היי, הקופירייטינג המגוחך לא שלי. אל תצחקו עליי) של "בית תאילנדי". כן, אכלתי מרק עוף באמצע אוגוסט, וזה היה טעים ונפלא. כשיצאתי מהמסעדה, עדיין מבושמת מריחות הלמון-גראס והקפיר-ליים, כל ניחוחות ההמבורגר הסינתטיים של שלל מזללות בן יהודה משופעות התיירים הריחו לי כמו זבל כימי.