לשון הרע

קורה לי בכל פעם מחדש.

אתמול, כשנמאס לי כבר ללמוד למבחן, יצאתי להתאוורר בבית קפה עם חברה (המובינג בצפון דיזנגוף, תודה ששאלתם). זאת חברת ילדות שמלווה אותי כבר 15 שנים. אני אוהבת אותה מאוד, אבל לפעמים מתחרפנת מהאלמנטים היכנעיים באישיותה. אם החיים היו ספר של אן שרלי, החברה הזאת הייתה כנראה הבת של גברת רייצ'ל לינד (מעניין מה אני הייתי.. נראה לי שהייתי ג'יין אנדרוז, היא החברה הכי חננה של אן, וככה גם הייתי מתחתנת בסוף עם מיליונר אמריקני!!)

בכל מקרה, ישבנו לנו גברת רייצ'ל לינד ג'וניור ואני, וריכלנו עד שעלה עשן. מדיבורים על מבחנים הגענו לדיבורים על ריטלין (היא לוקחת כי היא צריכה, אבל רק לפני בחינות, אני לא צריכה ולא לוקחת), ומשם לדיבורים על סמים (שמחתי להפגין את ידיעותיי השטחיות משיעורי פסיכולוגיה פיזיולוגית, ולבשר לה שריטלין הוא קרוב משפחה של קוקאין), ואז חברה שלי הפילה פצצה.

"נכון ^$%^$, שהייתה איתנו בחטיבה? היא נדפקה לגמרי וממש בקטע של סמים קשים"

- מה?

"כן כן, מזריקה הרואין וזה. תסתכלי בתמונות שלה בפייסבוק, היא נראית נורא".

לא האמנתי. מהיכרותי עם חברתי היכנע (שחושבת שלהזריק הרואין זה שווה ערך בחומרתו ללקחת אקסטזי או קוק. לא שאני מצדדת במשהו מהדברים, חלילה, אבל לחורר את עצמך זה באמת שלב הרבה יותר נמוך במדרון) ועם האופן שבו מתגלגלות שמועות, יש סיכוי סביר מאוד שהמידע הזה מופרז ומוגזם לחלוטין.

אבל חברה שלי התעקשה. וגם נתנה לי לראות תמונות של ההיא. עדיין לא הצלחתי להכריע. כלומר, היא נראית קצת טינופי כזאת, ואולי גם יותר רזה וזוויתית, אבל בקטע של פסטיבלים והודו, לא בקטע של התחנה המרכזית הישנה.

השיחה הזאת הותירה אותי עם הרבה חומר למחשבה. על האופן שבו שמועות מתגלגלות, ואיך רכילות מרושעת ועסיסית כזאת של מוצ"ש עם חברות יכולה להרוס למישהי אחרת את המוניטין ואולי גם לחבל לה בעתיד, וגם על האופן שבו אני רואה את העולם. אולי באמת אני נאיבית נורא? בשנים האחרונות אני מגלה שאני הרבה יותר תמימה ממה שחשבתי, ולא שמה לב לעולם האמיתי והמסואב שמתחולל מסביבי.